בשבת ה-7 באוקטובר, החיים של אריאל זוהר בן ה-13 מנחל עוז השתנו לנצח. הבוקר שלו שהחל בריצה נעימה על רקע נופיו הפסטורלים של הקיבוץ, נקטע בצלילים עזים של יריות ואזעקות בלתי פוסקות. בשעה זו, כשמתקפת הרקטות החלה, הוריו יניב ויסמין ושתי אחיותיו קשת ותכלת נותרו בביתם.
אריאל המבוהל אך מלא התושייה, התקשר לאביו וביקש שיסייע לו להגיע למקום בטוח. אולם המחבלים כבר היו בשטח הקיבוץ ולא ניתן היה לצאת מהבית. לכן, אילן פיורנטינו ז"ל, רבש"ץ נחל עוז מיד התגייס למשימה, הציל את חייו של בן ה-13 תחת אש מחבלים והוביל אותו למרחב המוגן שבביתו. למרבה הזוועה, הרבש"ץ נפל על משמרתו מירי המרצחים.
2+הודעתו האחרונה של יניב, אביו של אריאל, נכתבה ב-12:00 בצהריים: "תעשה משהו. נכנס מחבל אליי, דבר עם דובדבן דחוף", החבר המודאג הפציר בו שישלח מיקום, והבטיח שהכוחות בדרך אליו, אך מרגע זה – דממה, המחבלים המתועבים נכנסו לממ"ד וטבחו בכל המשפחה. הנאצים לא הבחינו בין גבר לאישה, אב לילדה – רצחו את כולם בדם קר.
בהלווית משפחתו, פרץ אריאל בבכי קורע לב כשהביט בארבעת הארונות הדוממים, ההבנה הכואבת חלחלה אליו – מילד מאושר עם משפחה אוהבת וחמה, נותר לבדו אל מול העולם. הוא ניסה לצבוט את גופו, להתעורר מהמציאות האיומה שהפכה להיות חייו ונתקל בכתף תומכת של דודתו שביחד עם בעלה, אימצו אותו למשפחתם כבן.
2+כאשר אריאל חגג בר מצווה, הייתה לו בקשה אחת מאנשי זק"א, לחזור לבית בנחל עוז ולמצוא את התפילין. אשר יניב, קיבל מאביו – ניצול שואה, שאהוביו נרצחו לנגד עיניו במחנות ההשמדה, וגורלו נקשר בשל נכדו, שכמותו, בשל שנאת יהודים ואכזריות בלתי נתפסת נותר השריד האחרון מבני משפחתו.
"באותו הערב נסענו לראשון לציון, שם שוהה הילד בביתם של סביו וסבתו. המפגש עם התפילין היה רווי דמעות ובכי" סיפר מתנדב זק"א, והוסיף כי "הסבא סיפר לנו שהוא שורד שואה, ושגם את הוריו רצחו לנגד עיניו. לא להאמין שיותר מ־70 שנה לאחר מכן, הנכד שלו עובר סיטואציה זוועתית דומה".
