בשבעה באוקטובר, חג שמחת תורה, עם ישראל קם למציאות חדשה, מציאות מדממת, מציאות בה אלפי אזרחים, גברים, נשים, קשישים, ילדים ותינוקות נחטפו באכזריות מביתם, ממסיבת הנובה, מיישובי העוטף ומבסיסי צה"ל. אלפי אזרחים נטבחו, נאנסו, נרצחו ונטבחו בדם קר רק בשל היותם יהודים בארץ ישראל. זה היה היום בו המציאות הישראלית השתנתה לחלוטין.
ובין סיפורי הזוועות הקשים שבוצעו על ידי הנאצים הארורים מארגון הטרור חמאס-דאע"ש, היה גם את סיפורם של משפחת ערבה-אליקים ובראשה הבן הבכור, תומר אליעז ערבה הי"ד. נער בן 17 שהיה לפני גיוס, עם חלומות גדולים והרבה תקוות, אך כבר בגילו הצעיר, הוא נאלץ להביט לשטן בלבן של העיניים, להילחם בקור רוח לא יאומן ולבסוף גם להירצח בדם קר על ידי המחבלים הארורים. מדובר על נער צעיר שקם יחד עם משפחתו לבוקר של יום חג שהפך במהרה לטבח רצחני שייזכר לעד בתולדות המדינה היהודית.

הסיפור של בני המשפחה מתחיל בשעת בוקר מוקדמת עם חדירת המחבלים ליישובי הדרום ובניהם גם ביתם שבקיבוץ נחל עוז שהיה מראשוני הבתים אליהם הצליחו להגיע המחבלים. הנאצים הארורים פרצו לתוך ביתו של תומר, שם שהה יחד עם אימו דקלה הי"ד ויחד עם בן זוגה נועם הי"ד ושתי בנותיו דפנה ואלה שנחטפו לעזה ושוחררו בעסקה הראשונה כעבור 51 ימים.
באותו רגע, המחבלים העלו לייב בעמוד הפייסבוק ותיעדו את רגעי האימה שהפכו לסמל הזוועות מהטבח הרצחני בשבעה באוקטובר. בלייב תועדו המחבלים, רגע לפני שרצחו את חלק מבני המשפחה, דורשים לקבל תשובות לגבי יתר בני המשפחה, שלמזלם לא שהו באותו הזמן בקיבוץ.

תומר בן ה-17 נלקח כבן ערובה בידי המחבלים שהשתמשו בו, באיומי רובה, כדי לפתות את המשפחות השכנות שייצאו מביתם ומהמרחבים המוגנים, היישר לידיהם המגואלות בדם.
בתיעוד המצמרר שפורסם, נראה תומר הי"ד ניגש יחד עם המחבלים לבתיהם של השכנים, ובאופן מדהים ולמרות החשש הכבד לחייו, הוא הצליח לעבור דירה-דירה ולשכנע את המחבלים שאין אף אחד בבית – במטרה להציל כמה שיותר אנשים.
הוא קרא לעבר שכניו: "זה נגמר, כאן תומר, כולם לצאת החוצה, תצאו החוצה והם לא יעשו לכם כלום", ולמרות שידע שבתוך הבית מסתתרים משפחות שלמות, גברים, נשים, ילדים ותינוקות, הוא הצליח באומץ לב ובקור רוח לשכנע את המחבלים שכולם ברחו ובכך הציל את שכניו בזה אחר זה. למרות שהציל אנשים רבים, לצערו עבורו זה לא הספיק.
לאחר שעשה זאת, מספר מחבלים לקחו את תומר ובמקביל מחבלים נוספים חטפו את אימו דקלה הי"ד, את בן זוגה נועם הי"ד ושתי בנותיו דפנה ואלה כשהמטרה הייתה להעביר אותם לרצועת עזה. אבל גם אז, תומר הגיבור ומשפחתו לא ויתרו ונלחמו עד הרגע האחרון – כל אחד בנפרד.

משפחת ערבה-אליקים נלחמו כגיבורים, בלי נשק, בידיים חשופות ובלי תמיכה אבל עם אמונה ותקווה שנגדעה ברגע עם צרורות הירי וגם האם ובן זוגה נטבחו בדם קר בדרכם לעזה בידי המחבלים הארורים בטבח הרצחני בשבעה באוקטובר.
בבוקר שאחרי, עוד לא היה ברור מה עלה בגורלו של תומר. בזמן שההלוויה של האם, דקלה הי"ד נקבעה לבוקר, הגיעה הבשורה הקשה עם זיהוי גופתו של תומר והשניים נקברו יחדיו, זה לצד זו, בן לצד אימו במושב כפר מימון.
רק לאחר מכן התברר כי תומר הגיע לכיכר הכניסה שבקיבוץ, ושוב כיאה לגיבור ישראל, תומר ניסה להעפיל על המחבלים כשראה את כוחותינו מגיעים ובצעד אמיץ נוסף ניסה לברוח – אך ככל הנראה, זה היה הרגע שתומר נרצח בדם קר.
זה עוד סיפור, אחד מיני רבים מהטבח הרצחני, סיפור כואב, סיפור שמתאר את האכזריות הבלתי נתפסת של אויבנו הרבים מעבר לגדר, אך גם סיפור על גבורה, על תושייה ועל אמונה, על נער בן 17 סה"כ שהבין שזה הזמן שלו להגן על משפחתו והוא עשה כל מה שיכל, עד הסוף המר. גיבור ישראל, תומר אליעז ערבה – ה' יקום דמו.

