חבר הכנסת ויו"ר סיעת העובדה לשעבר אלי גולדשמיט התראיין אמש מוצ"ש) לתוכנית הפטריוטים ושיתף על תהליך ההתפכחות האישית שעבר: ""ה'רק-לא-ביבי' הזה רודף אותנו כמו קללה שבעצם מחרפנת לנו את כל היכולת לקבל החלטות".
"נפל לי הסימון בסיפור של החטופים", אמר גולדשמיט, "אמרתי לעצמי, רגע, אנחנו נורא רוצים להחזיר את החטופים – כולם, מבן גביר ועד מפלגות ערביות… והבנתי שאנחנו תקועים עם איזשהו קיבעון שקוראים לו 'רק לא ביבי'."
"ה'רק-לא-ביבי' הזה רודף אותנו כמו קללה שבעצם מחרפנת לנו את כל היכולת לקבל החלטות", הדגיש. "יש פה תהליך שהתחיל סביב העניין הזה של ההעמדה לדין של ביבי, שלא קם איזשהו מבוגר אחראי שהיה צריך להגיד: 'תראו חבר'ה, יש לנו פה אדם שנבחר, אנחנו צריכים לקבל את הלגיטימיות של הבחירה שלו'.
גולדשמיט אמר שהשבעה בקוטובר הגיע לאחר החרם על נתניהו והסרבנות. "הגיעה סרבנות, שהייתה דבר קשה מאוד, ואז הגיע השבעה באוקטובר… היינו כל כך מפולגים… אף אחד לא היה קשוב לכאב של הצד השני."
עוד הוסיף על ההתפכחות שלו ממשא ומתן עם פלשתינים. "התפכחתי לא בעצם החתימה על הסכמי אוסלו, אלא בכך שלא הגבנו ולא הפסקנו אותם אחרי כל התקפות הטרור שהיו."
"המתנחלים צדקו שאוסלו הייתה שגיאה", אמר, "אותם אלה שדיברו איתנו, מבני עדות המזרח, הם צדקו ואנחנו טעינו. והטעות החמורה ביותר שלנו היא שעד היום אנחנו לא כל כך מקשיבים להם".
