אנו מתקרבים לרצף חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה. בימים אלו קהילות רבות תוהות מה יהיה אופי החגים לאחר שנה כה קשה: כיצד נשמח בראש השנה תשפ"ה? איך נרקוד עם ספרי התורה ביום השנה לאסון?
ישנם כאלה (נחשו מי?) שמציעים לבטל או לצמצם את החגים ("השנה אין לי ראש השנה"; "שלא תעזו להתפלל בחוצות העיר תל אביב"; "תעשו הקפות בסתר" וכו'). זו טעות חמורה!
השנה יש הזדמנות אדירה להבין לעומק את משמעות החגים: חלק מחגי תשרי מכונים "ימים נוראים", לא במשמעות של "ימים מפחידים" אלא במשמעות של "ימים עוצמתיים". אנו חוגגים את הימים הללו לא בקלות ראש אלא בעוצמה ובאושר מהכרת תפקידנו בעולמו של אלוקים; תפקיד שמלחמה זו רק חידדה ביתר שאת.
חגי ישראל בכלל, וחג שמחת תורה בפרט, היו הרבה לפני השבעה באוקטובר ויישארו גם הרבה אחריו. אנחנו נזכור את החללים בתפילת "יזכור" ונרקוד עם החיים בהקפות. כראש ישיבת חולון ורב בישיבת שדרות אני מעדכן שהחגים יהיו בעז"ה מלאי עוצמה וקדושה יותר מכל שנה אחרת.
אנו נרקוד עם ספרי תורה ודגלי ישראל בחוצות העיר עם אלפי משתתפים; יחד איתנו יהיו נשמותיהם של החללים, החברים והבוגרים שלנו שנפלו במלחמה. את קולות השופר ואת שירת "עם ישראל חי" ישמעו עד עזה, ביירות וטהרן; כי לא מנצחים אותנו כל כך מהר.
