החזית המזרחית עמה מתמודדת מדינת ישראל, קרי: יהודה ושומרון והגבול עם ירדן, מתאפיינת בהעצמת הפעילות הביטחונית על רקע התגברות הפיגועים, עוצמתם ואלימותם וכן גם לצערנו קטלניותם ובמחיר הדמים הגבוה שאזרחי ישראל משלמים בגופם.
האויב הפלסטיני, מפעיל מגוון אמצעי טרור כנגד האוכלוסייה היהודית ביו"ש ומול חיילי צה"ל, בעוצמה ואינטנסיביות הולכים וגוברים; ירי, מטענים, מכוניות תופת, פיגועי משיכה, דריסה, הצתות ויידוי אבנים ובקבוקי תבערה. בצד ניסיונות לשימוש באמצעים "שוברי שיוויון", כגון: מטעני חבלה תקניים המוברחים מאיראן דרך ירדן, כטב"מים, טילי כתף, מרגמות מאולתרות ומשגרי רקטות (לעת עתה ראשוניים וחסרי יעילות, לשמחתנו).
ארגוני הטרור פועלים בחסות האוכלוסייה הפלסטינית, הן במרכזי הערים והכפרים ביו"ש וכמובן בעצימות גבוהה במחנות הפליטים. יתר על כן הם משתפים ביניהם פעולה בהעברת מידע מודיעיני ושימוש מתחלף בין זהויות ארגוני הטרור השונים. כך לא מפתיע לראות כינוס של מחבלי חמאס העונדים סרטי זיהוי של דעא"ש. או טרוריסט רנדומלי ממחנה הפליטים בג'נין שהתחיל את דרכו בשיוך חמאסי, עבר לגא"פ והיום עומד בכלל בראש התארגנות משולבת תחת חסות "גדודי חללי אל אקצה" שיצאו מן הפת"ח.
בכלל, עידן הטרור הנוכחי בשטחים, מאופיין יותר בזהות לוקאלית של המחבלים ופחות ארגונית. כך למשל גדוד הטרור במרחב טובאס, פחות מתעניין בשיוך הארגוני לחמאס, גא"פ, חז"ע או חללי אל אקצה, ועסוק יותר ברמת המחויבות של חבריו למאבק הלאומי הפלסטיני ובעיקר בדגש על המקומי.
3+היד שמנענעת את העריסה, נמצאת בטהראן הבוחשת בכל קדירות הטרור באזורנו, מסוריה ולבנון בצפון ועד תימן בדרום והיא הגבירה את מעורבותה, הכוונתה, אימון המחבלים ומימונם, בד בבד עם ראשית המלחמה האחרונה.
השימוש בגבול הפרוץ למחצה עם ירדן והעובדה שהוא ארוך ומחורר מבחינת אטימותו למעבר של סחורות לא חוקיות בצד טרוריסטים מאומנים, כלי נשק ותחמושת, תורמים תרומה משמעותית להעצמת הסיכון והאירועים האלימים בישראל.
הפיגוע הקטלני האחרון במעבר אלנבי (בו נרצחו 3 עובדים תמימים ע"י נהג משאית ירדני בדרכו להעברת סחורה לאיו"ש) היווה רק תזכורת קצה, לתהליך האמור שמאפשר הגבול הפרוץ עם ירדן ושמהווה קטליזטור למלחמה המתרחשת בחזית המזרחית.
3+ב-11 החודשים האחרונים ולמעשה אף עוד קודם לכן ומאז 2021, ישראל מפעילה יד ברזל לדיכוי התארגנויות הטרור. נכנסת בעוצמתיות למרכזי הערים הפלסטיניות ולמחנות הפליטים ומפעילה מגוון פעילויות גלויות וסמויות, כולל כלי טיס, יחידות מסוערבות ואמצעים מתוחכמים למיגור הטרור.
כ-700 מחבלים חוסלו בפעולות אלה בשנה החולפת, אלפים נפצעו, הושמו במאסר או במעצרים מנהליים והלחץ האינטנסיבי נמשך כל העת במלוא העוצמה וללא הרפיה.
יחד עם זאת, המחבלים מפגינים לצערנו הרב מורל גבוה ומופיעים מייד לאחר חיסול מוצלח בג'נין שכם או טובאס, חמושים מכף רגל ועד ראש ולעתים בפנים גלויות בהלוויות חבריהם.
הכבישים שנחרשים במחנות הפליטים על ידי דחפורי צה"ל, משוקמים מיידית ומוטמנים בהם שוב ושוב מטענים רבי עצמה, המופעלים כנגד כוחותינו.
הריסות בתי המחבלים וכניסה חוזרת ונשנית של צה"ל לאותם מוקדי טרור פעם אחר פעם, לא מבריחים את האוכלוסייה המקומית (ממנה צומחים המחבלים) ולא פוגעים במוטיבציה שלהם.
משקלה של הרש"פ בהתמודדות עם התעצמות הטרור, כמעט אפסי וחסר חשיבות ולעתים הם מהווים עוגן חשוב לטרוריסטים, בכך שמאפשרים להם "דלת מסתובבת" ומבצעים "מעצרי מנע והגנה" של מחבלים ובכך מונעים את לכידתם וחיסולם ע"י ישראל.
3+בצד כל אלה, מדיניות ישראל בניהול האוכלוסייה באיו"ש, יוצרת דיפרנציאציה מובהקת בין "מעגל התמימים", לבין אלה המעורבים בטרור.
מערכת הביטחון ושב"כ בראשם קוראים לממשלה להחזיר למעגל העבודה בישראל וביישובים באיו"ש את כלל העובדים הפלסטינים שהגיעו לחרפת רעב ולהתדרדרות כלכלית ולמעשה לייאוש, שעלול להוביל להתמוטטות הרש"פ ולעליית גורמי קיצון כגון הגא"פ וחמאס.
בהתאם למדיניות זו, אכן עשרות אלפי פלסטינים כבר עובדים בבנייה ובעבודות אחרות באיזורי התעשייה ביו"ש וכן בקנה מידה מופחת נכנסים אלפי פועלים בצורה חוקית לעבודה במדינת ישראל, בצד עשרות אלפים העושים זאת כשוהים בלתי חוקיים.
הפארדיגמה השלטת בניהול האזרחי של איו"ש, מונעת הטלת מחסומים בשטחים אלא באופן נקודתי ולצורך מניעת אירוע טרור או לאחריו. היא גם נמנעת מענישה קולקטיבית ומאפשרת לאזרח התמים הפלסטיני באיו"ש ניהול חייו האזרחיים כמעט ללא הפרעה. הוא יכול לעבור לעמאן וממנה לטוס לחו"ל. מקבל ומשווק סחורות בקנה מידה משמעותי, הן מול ישראל וגם עם ירדן. הוא נע בחופשיות בין ערי יהודה ושומרון, ללא מחסומים או ביקורות פתע וכעת עם הרחבת מעגלי הכניסה לעבודה ביישובים היהודים, יוכל להביא פרנסה לביתו באופן זה.
מדינת ישראל נמנעת מקבלת החלטות אסטרטגיות בדבר "עתיד השטחים". בהתאם למדיניות זו, ההתנהלות היא מכוח האינרציה ודחיית הכרעה ואף דיון בשאלות מהותיות לא מתקיים.
קובעי המדיניות והמומחים רוצים להנציח את "השקט" באיו"ש ולשם כך פועלים באותם דפוסים ישנים שנכחו אף ב-6/10. מחד יד קשה מאוד כנגד הטרור ומכוויניו. קוצרים כל העת את הדשא הטרוריסטי בכל מקום נדרש ובמגוון פעולות עצימות. מאידך, איפשור טוטאלי של חיים אזרחיים תקינים לאוכלוסיה הפלסטינית בשטחים ומיזעור של כל פגיעה בהם.
המחיר, מתפרץ לעתים בזליגה של אירועי טרור יחידים או מאורגנים שמערכת הביטחון לא הצליחה לעלות עליהם. כך כדוג' נרצחו בשבוע שעבר 3 שוטרים שנסעו לעבודתם, במארב ליד תרקומיא (ע"י חבר לשעבר במשמר הנשיאותי של אבו מאזן). באופן דומה, נרצח חייל שעמד על משמרתו ליד בית אל בעמדה ממוגנת, ע"י משאית גז, נהוגה בידי רוצח "נורמטיבי" העונה לתבחינים החיוביים של מערכת הבטחון; בן 58, עובד וללא כל שיוך לארגון טרור.
מדינת ישראל מחמיצה הזדמנות היסטורית לפתרון עומק לסוגיה המכונה "עתיד השטחים". אירועי ה-7/10 לימדונו כי האבחנות בין "אוכלוסייה אזרחית תמימה" לבין טרוריסטים, טפחה על פנינו בעזה. בכל בית נמצאו הסלקות של חומרי חבלה ונשק. האזרחים התמימים בכפכפים היו שותפים פעילים במעשי הזוועה כלפיי אזרחינו. 6 החטופים שנרצחו סמוך להגעה אליהם על ידי כוחות צה"ל, היו במנהרה שיצאה מתוך חדר ילדים מעוטר בציורי קיר של מיקי מאוס.
3+הסקרים שנעשים באיו"ש מלמדים על תמיכה עצומה של האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בחמאס ובג'יהאד ויתר על כן, הזדהות כמעט מוחלטת עם מעשי הזוועה שנעשו ב 7/10 ע"י אחיהם העזתים ותמיכה בהם כחלק לגיטימי של "המאבק הלאומי הפלסטיני".
משכך, אין כל סיבה להמשך הלגיטימיות של ראיית הרש"פ כשותפה ולא כאוייבת, ע"י מדינת ישראל ובצורך האובססיבי של מערכת הביטחון הישראלית לספק פרנסה ועבודה ל"אזרחים התמימים ביהודה ושומרון".
מדוע שלא תבחן לעומק שאלת עתיד השטחים, בפריזמה היחידה של הגנת מדינת ישראל ובהתחשבות בצרכים הביטחוניים של אזרחיה? האם יש סיבה לחשוב שבין עזה הדמונית לג'נין או שכם וטול כרם קיימת חומת חיץ ההופכת את האוכלוסייה הפלסטינית באיו"ש לשוחרת שלום ולחפצת חיים נורמטיביים, המתנערת מדרך הטרור?
מה הסיבה שנחוץ לקחת סיכוני עומק ולאפשר למאות אלפי פלסטינים להתקרב קרבה מסוכנת ליישובים לצרכיי פרנסה, בעודנו יודעים שכל אחד ואחד מאותם מאושרי כניסה לעבודה מעזה, העבירו מידעים מפורטים אודות בסיסי צה"ל, כבישים מערכות איסטרטגיות ואף לקחו חלק פעיל בפריצה הנוראה לתוככי מדינת ישראל ב 7/10.
ומעל כולנה, מדוע אנחנו ממשיכים ברוב טיפשות ויהירות להכיל ולשמר פארדיגמות כושלות שטפחו על פנינו וגבו מאיתנו מחירים נוראים בדם ובנפש (שקט. הכלה. אבחנות מלאכותיות בין אזרחים למחבלים), במקום ללמוד מההיסטוריה הרחוקה והקרובה להבין ולהפנים ש"הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים, בעזה כמו ביהודה ובשומרון".
