אינני נמנה על חסידיו המושבעים של נתניהו, ואני נוהג לבקר אותו בעיקר בנושאי ביטחון, ובדגש על המדיניות מול עזה קודם ה-7 באוקטובר. לדעתי הוא גם נושא באחריות למחדל, כראש הממשלה וכמי שאחראי בפועל להתעצמות חמאס לאורך השנים.
לא משום שאני מחפש אותו במיוחד, כמו שקולגות רבים עושים, אלא משום שאינני שייך לאיש או מפלגה ואני שומר על דעות עצמאיות. לכן, אני גם חושב שהביקורת שלי יותר אובייקטיבית. אני מסוגל לתמוך בהחלטה אחת של מנהיג ולבקר אחרת. יותר מידי אנשים התרגלו לפעול על אוטומט בסוגיות פוליטיות, ובעיקר כשעולה השם ביבי – או שאתה בעד או שאתה נגד. כחלק מהקיטוב, אנשים שכחו לחשוב לבד.
ודווקא בגלל זה, צריך לומר את האמת. הביקורת שלי לפני ה-7 באוקטובר ובוודאי על מחדל טבח שמחת תורה קיימת. אך כיום, נתניהו הוא למעשה המנהיג היחידי שעומד כחומה בצורה מול כניעה לחמאס והפסד במלחמה שיסכן את קיומנו. והדבר הזה מתחדד, ככל שהלחצים הפנימיים והחיצוניים להפסד מתגברים.
כשאני מסתכל על החלופות הקיימות כרגע (ומניח שהם ישתנו בהמשך, לכן צריך תמיד לבחון מחדש את המצב), נתניהו על כל חסרונותיו הוא היחידי שעומד בלחצים המטורפים להיכנע ולהפסיד לאויבנו. אולי כי אין לו בררה, אולי כי זו הדרך היחידה שלו לשרוד פוליטית אחרי ה-7 באוקטובר, אולי בשביל המורשת שלו ואולי כי זה האני מאמין שלו. הסיבות לא משנות.
ליבי עם משפחות החטופים, הגם שיש בניהם דעות מגוונות, כולל כאלה שמתנגדים נחרצות לעסקה. אני מבין לליבם ועליהם לדאוג לדבר אחד ולדבר אחד בלבד – החזרת בני משפחותיהם הביתה. זו האחריות שלהם. זה מה שאני הייתי עושה. לממשלה עם זאת, ולעומד בראשה, יש אחריות מוסרית ואסטרטגית להחזיר את החטופים, זו גם חלק ממטרות המלחמה, אך ישנה גם אחריות לדאוג שכולנו נוכל להמשיך לחיות במדינה הזו עוד שנים ארוכות ולכן הבחירות שלהם מורכבות יותר.
1+הייתי בעד העסקה הקודמת משום שהיא אפשרה את המשך המלחמה וגם אם הפוגה אומרת שנשלם בדם חיילנו, וזה אכן מה שקרה, החובה המוסרית והערכית שלנו להחזיר את אזרחנו הביתה גוברת כי חיילים צריכים להגן על אזרחים ולא ההפך. נעזוב לרגע את העובדה שחמאס הוא זה שדוחה כרגע כל סיכוי לעסקה, ולא אנחנו. יתכן שבהמשך תהיה עסקה שאוכל לתמוך בה, אני מקווה ומאמין שהמשך הלחץ הצבאי יביא להזדמנויות מבצעיות ומדיניות לשחרור החטופים כפי שקרה עד עכשיו, אבל כעת המצב שונה. שלא יהיה לכם ספק – סינוואר לא יוותר על כל החטופים, משום שהם מהווים קלף ביטוח להישרדותו. הוא יודע טוב מאוד, שאם ייפרד מהחטוף האחרון, לא יעבור זמן רב וגורלו יהיה כגורל ידידו איסמעיל הנייה. מי שבעד עסקה בתנאים שחמאס דורש חייב להתעמת עם העובדה שהוא לא רק מנציח את הסכסוך, אלא גם מבדיל בין דם לדם – יהיו כאלה שישוחררו ויהיו כאלה שיהיו רון ארדים.
זו גישה שאין בה לא מוסר ולא אסטרטגיה. הפסד במלחמה ישחזר את כל מה שראיתם כאן על סטרואידים. הוא ימיט עלינו חורבן, יקבע מיד את מועד הבא ל-7 באוקטובר, לחטופים נוספים, למאות חיילים הרוגים, ללחץ בינלאומי נוסף, לקיבוע ישראל בעיני העולם כפושעת מלחמה ומדינה מצורעת, הוא יקרב את זרועות הפרוקסים האירנים שחונקים אותנו ויגרה אותם לתקוף, הוא יעצים את המחלוקות ויביא לקיטוב ופירור החברה הישראלית. זו בדיוק האסטרטגיה של חמאס שנחשפה במסמך שנמצא בעזה. לכן אסור לנו להפסיד במלחמה הזו, יהיה המחיר אשר יהיה. יש דברים שהם חשובים יותר מ"רק לא ביבי".
1+רוב הציבור מבין זאת. ולמרות כל הניסיונות לנצל את הטרגדיה הנוראה של רצח 6 חטופינו למטרות פוליטיות, הציבור לא שטף את הרחובות. הניסיון הזה נכשל לא רק משפטית – בבית הדין, אלא גם ציבורית. בסוף, אלו היו יותר מאותם אנשים, אך הגופים הפוליטיים שעומדים מאחורי זה לא הצליחו לנצל את הטרגדיה כדי לסחוף קהלים נוספים. זה לא בא מקהות חושים או ממחויבות פחותה לחטופים, שהם הילדים, האבות, האימהות, הסבים והסבתות של כולנו. כולנו באבל על הרצחם. זה מגיע ממקום מפוקח שהדרך היחידה לשרוד כאן, להחזיר את החטופים וגם לאפשר סיכוי לחיים שלא כוללים מבצע כל שנה שנתיים – היא בניצחון וביעור החמאס.
