דיווח ברשת NBC האמריקאית: הספורטאי הפראלימפי מאוקראינה התראיין בחודש ספטמבר לרשת האמריקאית וסיפר על חברו בשדה הקרב, אשר במותו הציל את חייו של הספורטאי. "ידענו הכל אחד על השני ועזרנו אחד לשני בכל דבר", סיפר אז.
הספורטאי הפראלימפי וולודימיר דז'יובינסקי התחבר בשדה הקרב במלחמה נגד הכוחות הרוסיים למי שלחם לצידו וולודימיר אנדרושצ'וק. השניים חלקו סיגריות, בדיחות ונשאו את אותו שם פרטי. בנוסף, שניהם חלקו אהבה משותפת לספורט. "ידענו הכל אחד על השני ועזרנו אחד לשני בכל דבר", סיפר דז'יובינסקי בן ה-28, ל-NBC בספטמבר.
4+דז'יובינסקי, חותר לשעבר, סיפר כי הוא וחברו אנדרושצ'וק התחברו מיד, וככל שעברו יחד אימונים צבאיים – הם התקרבו עוד יותר. בעוד קרבות מרים השתוללו ברחבי העיר בחמד שבמזרח אוקראינה בחודש ינואר 2023, סיפר הספורטאי כי חטיבת התקיפה האווירית ה-95, הוקפתה על ידי כוחות רוסיים שהפציצו אותם באש טנקים ומרגמות.
הוא אמר שהם צללו לתוך שוחות סמוכות, והוסיף שכשיצא מבולבל הוא הבין שהוא מדמם מהאף ומהאוזניים שלו, ואז הוא שמע צרחות מהתעלה השנייה. בסופו של דבר הוא הצליח לפלס את דרכו לשם: "מיד ראיתי את וובה", סיפר דז'יובינסקי, "הם יורים עליך, ופשוט לא אכפת לך. אתה פשוט עומד שם, מסתכל למטה ורואה שהוא כבר לא בחיים". הספורטאי סיפר על הרגע המטלטל: "באותו רגע, דמעות זלגו על הלחיים שלי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בעוד המלחמה נמשכה בשדה הקרב, הבין הספורטאי כי עליו לפעול, היות והוא על הכוונת של צלף. "אחד מלוחות השריון שלי נפגע", אמר, "צרחתי עד הסוף כי זה כאב לי כמו לעזאזל. אז משכתי את וובה לצד השני שלי, והוא הפך למגן שלי בשלב הזה". הוא אמר: "לא היה אפשר להציל אותו, אבל הוא עדיין יכול להציל אותי".
בעודו עטוף בגופת חברו על גבו, דז'יובינסקי סיפר כי היריות המשיכו להגיע. הוא הוסיף כי זו לא הייתה הפעם הראשונה בה חברו אנדרושצ'וק הציל אותו מהכוחות הרוסיים. הוא סיפר כי אנדרושצ'וק כבר הציל אותו בעבר מחייל רוסי כאשר בדצמבר 2022 הם עמדו פנים אל פנים בתעלה, וירו בו מאחורי גבו.
4+אהבתם המשותפת לספורט
למרות שהלחימה היא שהפגישה ביניהם, אהבתם לספורט היא שחיזקה את הקשר ביניהם לאחר שנפגשו באימון צבאי בנובמבר 2022. דז'יובינסקי, חותר שהתחרה עבור אוקראינה באליפות העולם, אמר שהוא הסתדר מיד עם אנדרושצ'וק, שהיה אלוף הארץ לנוער בעשר קטלון, בו מתחרים ספורטאים ב-10 תחרויות אתלטיקה. "היינו מאוד דומים מבחינת עקשנות וחוזק", אמר דזיובינסקי, "שיתפתי אותו בכדורים שלי, לימדתי אותו איך לירות, איך לנוע ביער ואיך להסתער על עמדה".
עוד סיפר הספורטאי כי כשעבד כשוטר בעיר הולדתו מיקולאיב שבדרום אוקראינה לפני המלחמה, הוא חלק מהידע שצבר בעבודה עם חברו אנדרושצ'וק. בהמשך שויכו לאותה יחידה של יורי רימון רקטות (RPG), והוצבו לעיר לימן שבמזרחה. "אנשים היו המומים מעבודת הצוות שלנו", אמר, "אני ו-Vova יצרנו אש גיהנום עבור האויב".
4+הוא סיפר כי בשלב מסוים הם אפילו השמידו טנק T-90 רוסי, והוסיף כי כשהרגישו חזקים בשדה הקרב – נהגו הקניטו לעתים קרובות את הרוסים בתעלות, צעקו וקיללו אותם, והשמיעו מוזיקת פופ אוקראינית או את ההמנון הלאומי בניסיון להפחיד אותם.
"אומרים שספורטאים הם כמו משפחה גדולה. וזה באמת ככה. אנחנו מרגישים אחד את השני", אמר, "מעולם לא חשבנו על המוות. רצינו לחיות. רצינו לנצח במלחמה הזו ביחד". דז'יובינסקי לא הצליח להגיע להלוויית חברו הטוב כיוון שהתאושש מהפציעות שספג ביום בו חברו נהרג והציל אותו בגופו.
4+בחזרה לשדה הקרב
בתוך חודשים ספורים, באפריל 2023, נשלח דזיובינסקי חזרה לעיר לימן שבמזרח אוקראינה, לאחר שאמר למפקדיו שהוא מוכן לחזור לחזית להילחם. תוך שלושה ימים, הוא נפצע שוב לאחר שפגז רוסי התפוצץ מטרים ספורים מהמקום בו עמד.
חייל אחר זחל אליו ואמר לו: "הרגל שלך חסרה", אז התברר לו על חומרת פציעתו.
"פחדתי למות כי ראיתי אדם מת בזרועותיי עם אותה פציעה בדיוק", סיפר, "פחדתי מזה. לא רציתי למות".
4+החזרה לספורט
אוקסנה, בת זוגו בתקופה האחרונה, עזרה לו להתחזק לאחר הפציעה, וכן החזירה לו את התשוקה הישנה שלו לחתור. הדבר עזר לדזיובינסקי לתעל את צערו ולתת לו מיקוד חדש, במיוחד בהיות המשחקים הפראלימפים בפריז ממש מעבר לפינה.
למרות שהוא התאמן קשה, הרופאים החליטו שהם לא יכולים לאשר אותו להתחרות בגלל אופי הפציעה האחרון. הדבר לא הרתיע את הספורטאי, והוא אמר כי הוא נחוש להגיע למשחקי לוס אנג'לס בעוד ארבע שנים. "אני רוצה להוכיח שהיעדר רגל הוא לא מאסר עולם", אמר והוסיף כי יקדיש כל ניצחון לאיש שהציל את חייו, "כל מדליה שאזכה, אזכיר את וובה", אמר.
דז'יובינסקי עונד צמיד ששלחה לו לודמילה, אחותו של חברו אנדרושצ'וק. הוא אמר כי לעולם לא ישכח את חברו: "הוא תמיד איתי ותמיד יהיה".
