בימים אלו, כאשר הסערה הציבורית סביב התנהלות הפרקליטות על רחמיה כלפי אויבינו רק הולכת ומתגברת, אנו מוצאים עצמנו מול מציאות שבה אלו האמורים להגן על השלום הצדק והביטחון נותנים לגיטימציה לרוצחי ישראל בטענה ל"מוסריות". נוכח מציאות זו, פרשת השבוע, פרשת עקב, נראית רלוונטית במיוחד ומזכירה לנו את ערכי התורה והמסרים המרכזיים שהיא מעבירה לנו בנוגע לאופן שבו יש לנהוג מול אויבים המבקשים לכלותנו.
הפרשה ממשיכה את נאומו האחרון של משה רבינו, מנהיג הדור, טרם פטירתו וכניסת עם ישראל לארץ המובטחת. בדבריו, משה מבקש להכין את העם לאתגרים הצפויים להם ומדגיש את החשיבות של שמירה על המצוות ועל עקרונות התורה ככלי לחיזוק העם במאבקו על ארצו ובמלחמותיו מול אויביו.
2+החובה להשמיד את כל אויבינו – עד הניצחון המוחלט!
כדאי שנסתכל בדיוק מה העיקרון שמשה רבינו מנחה את עם ישראל בפרשה: "ואָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחוֹס עִינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקִשׁ הוּא לָךְ" (דברים ז, טז). מבאר האור החיים הקדוש, כי כאן ישנה מצות עשה דאורייתא להשמיד ולהכרית את כל אויבינו, ומדגיש הפסוק אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, שעל ידי כך אנו מראים את חשיבותה של ארץ ישראל בעינינו, "הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם תִּתְעַצְלוּ אַתֶּם מוֹאֲסִים בְּמַתְּנַת אֱלֹהִים"!
כלומר, התורה מצווה עלינו להשמיד את האויבים שקמים עלינו, וככה אנחנו נראה להקב"ה כמה חשובה בעיננו הארץ הקדושה שהוא נתן לנו לרישתה. והאור החיים מדגיש: אם אנחנו נתעצל במצוות עשה דאורייתא זו, אנו מראים לבורא עולם שאין לנו רצון בארץ חמדת אבות. אם הקב"ה נותן לנו הזדמנות להילחם באויבים על מנת לכבוש את הנכספת ואנחנו לא עושים זאת אנו בעצם מואסים באלוקים – שנתן לנו את העמים האלו על מנת שנכריע אותם.
2+החובה לא להתייפייף בעייני העמים – ולא לרחם על אויבנו
האור החיים הקדוש מוסיף ומדגיש: לכאורה הצווי על "לא תחוס על אויבך" הוא מיותר, הרי כבר בתחילת הפסוק הצטווינו להכרית ולהשמיד את אויבנו, אז מדוע נכתב שוב? אלא שכאן התורה מדגישה אין מקום לרחמים כלל, שכן המרחם על אויבינו – הינו אכזרי, וזו המצוה כאן – לֹא תָחוֹס עֵינְךְ עֲלֵיהֶם, ולנהוג עמם באכזריות! וזאת למרות שבפסוקים הקודמים שהופיעו בפרשה הובטחנו שיהיו לנו בנים שכלפיהם אנו מוכרחים לנהוג ברחמים, אבל כלפי האויב צריך לנהוג בדיוק להיפך! "מידת הרחמים כלפי אויבנו אינה מידה טובה – אלא מידה רעה", כך לשון האור החיים.
אבל כאמור, פרשת השבוע אקטואלית ביותר והיא מציינת בדיוק מה יקרה אם כן נבחר לרחם על אויבנו "וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם", שהתוצאה של הרחמים על האויב עלולה לגרור אותנו לעבוד עבודה זרה ח"ו. "כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ", כשאתה חס עליו, על הרוצח, האנס, שטבח וניסה למחוק ולהשמיד אותך – אתה מתאכזר אך ורק על עצמך ועל הדורות העתידיים שתקים בארץ. או ברגע שתעשה זאת הרחמנות המיותרת היא בעצמה תהרוס אותנו ותגרום לנו לנפילה!
2+"אמר רבי יהושע בן לוי כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים", אנחנו לומדים מהתורה את המסר החשוב ביותר, אם ריחמת על האוייב שלך אתה בעצם מתאכזר על הילדים שלך ועל כל עם ישראל. אסור לנו לשכוח למה ועל מה באנו לארץ הזו ולמה אנחנו נלחמים.
אז מה מובטח למי שאכן ינהג לפי המוסריות של התורה? בהמשך כתוב: "הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֵּן־יַעֲשֶׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל־הָעַמִּים אֲשֶׁר־אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם". כלומר, ברגע שעם ישראל מתנהג בצורה הנכונה, מובטח לו שהקב"ה יעשה איתו ניסים – כמו ביציאת מצרים. ונאמר אמן. שבת שלום!
