חה״כ עמיחי שיקלי, שהוכרז ע״י ועדת הכנסת כפורש מסיעת ימינה, הגיש היום לביהמ״ש המחוזי בירושלים את ערעורו. בנוסף לטענות כי ההחלטה בעניינו הייתה ידועה מראש למרות שהייתה אמורה להתקבל רק לאחר ניהול הליך מעין שיפוטי – מעלה הערעור גם שאלות כבדות משקל אליהן מתבקש ביהמ"ש להתייחס, כמו למשל: למי חייב חבר כנסת אמונים – "לציבור ששלח אותו או לראש המפלגה שלו?"
הערעור שהגיש שיקלי נפתח בשאלה: "האם חברי הכנסת זכאים להצביע בכנסת בהתאם לדעתם, אמונתם, מצפונם, מצע מפלגתם והבטחתם לציבור בוחריהם, או שהינם בסך הכל מריונטות המופעלות על ידי ראשי הסיעות שלהם?". בערעור הסביר כי ההחלטה להפרישו היא בשביל למנוע ממנו מלהתמודד בבחירות הבאות לכנסת במסגרת אחת מהמפלגות המרכיבות את הכנסת הנוכחית ולהטיל עליו סנקציות על שהתנגד לאנשי סיעתו במאבק אידיאולוגי מוסרי.
המהומות בתחילת הדיון. צילום: ערוץ הכנסת
בערעור מתוארים הכשלים הרבים שנפלו לטענת שיקלי בהחלטה להפרישו. בין שאר טיעוניו, טוען שיקלי כי השאלות החוקתיות המהותיות שמציב הליך הפרשתו, ואשר דורשות כעת את הכרעת בית-המשפט המחוזי, הן "האם לפי השיטה הדמוקרטית של מדינת ישראל הרשות המחוקקת מורכבת מ-120 חברי כנסת המבטאים את רצון ציבור הבוחרים, או שבעצם ממספר מצומצם של ראשי סיעות אשר על פי רצונם והחלטותיהם האישיות יישק דבר?"
עוד שואל שיקלי בערעור: "האם חבר הכנסת הוא נאמן של הציבור או נאמן של המפלגה? האם תפקידו הוא להיות חייל ממושמע הסר למרותו של ראש הסיעה, אחרת יוכרז כפורש וצפוי למצוא עצמו מחוץ לחיים הציבוריים?".
ח"כ אזולאי תוקף את כהנא בדיון. צילום: ערוץ הכנסת
הוא הוסיף לשאול על עצם מהות הסעיף הפורש בחוק יסוד: הכנסת אשר נבע מחוסר נאמנות למפלגות השונות ב-92 ואשר נועד למנוע מפוליטיקאים לפעול מתוך שיקולים פוליטיים אלא אידיאולוגיים וכתב: "והאם המחוקק התכוון לתת בידי ראשי הסיעות סנקציה דרמטית כזאת נגד חברי סיעתם על מנת לכפות משמעת סיעתית?".
לטענת שיקלי, לימוד הרקע החקיקתי של סעיף 6א בחוק יסוד: הכנסת בו נעשה שימוש על-מנת להפריש את חבר הכנסת, מובילים למסקנה ברורה לפיה המחוקק לא התכוון להעניק לחברי הכנסת סמכות לפעול כפי שפעלו בעניינו של שיקלי. כך, החוק מציב תנאים שרק בהתקיימם ניתן להכריז על חבר-כנסת כפורש, כאשר אחד מהם הוא שחבר הכנסת קיבל תמורה בתמורת להצבעת אי אמון בממשלה – אולם "אין חולק ששיקלי לא קיבל כל תמורה בעד ההצבעות הספורות בהן הצביע שעניינן אי-אמון בממשלה", נטען בערעור.
בנוסף לכך, שיקלי טוען כי גם ההליך שקיימה ועדת הכנסת היה "פגום מראשיתו ועד סופו", והוא היה "מונע ומודרך משיקולים פוליטיים בלבד". לדברי שיקלי, למרות שמדובר בהליך מעין שיפוטי ועוד בעניין תקדימי בעל השלכות ציבוריות חוקתיות יוצאות דופן, הדיון בעניינו התקיים בחופזה, מבלי שניתנה לו אפשרות אמיתית להתגונן ולהתכונן. "מדובר היה במשחק מכור מראש", נכתב בערעור, "הן מבחינת האופן הבהול שבו זומן הדיון, הן מבחינת פרק הזמן הבלתי הגיוני שניתן לשיקלי על מנת לפנות לייצוג משפטי ולהיערך לדיון, הן מבחינת חברי הוועדה שהגיעו עם דעה קדומה מובהקת, והן מבחינת האופן החפוז בו נערך הדיון״.
