ניצה ויוסי חיכו שנה לרגע הזה. לאחר לבטים רבים והתגברות על התחושות הקשות המובנות מאליהן – הם החליטו, למרות הכאב והקושי, להגיע למקום שבו נפל בנם בראל. במשך תשעה ימים נלחם בראל על חייו כמו אריה, אך לפני שנה בדיוק נקבע מותו של בראל הי"ד בבית החולים סורוקה, לאחר שנורה בידי פורע ערבי במהלך מבצע 'שומר החומות'. עוד לפני הירי, בראל נאבק בפורעים במשך 48 דקות.
"אתה יודע איזו סגירת מעגל זו? עוד לא פתחתי את הווטסאפ שלי איתו", מספרת ניצה. "אף פעם לא ידעתי שהוא הגיע למקומות האלה, הוא אף פעם לא סיפר". "שנה עברה, שנה. הכל ממשיך, ובראל לא ממשיך", משתף יוסי בדמעות. "אתה יודע איזה חור הוא השאיר לנו? אין לנו לא יום, לא לילה, כלום".
אנחנו מתקרבים לגבול הרצועה. הכניסה לאזור התקרית מחייבת תיאום ואבטחה של צה"ל, כשלוחמים וקצינים מלווים אותנו. כולנו התבקשנו לחבוש קסדות ואפודים קרמיים.
2+הנסיעה מבסיס נחל עוז למקום שבו נפל בראל נמשכת כחמש דקות בלבד, בדרך אי אפשר שלא לכאוב את כאבם של ניצה ויוסי ההורים השכולים. במהלך כל הנסיעה הדמעות זולגות, אבל אז הם יורדים מהרכב – ומתפרקים. קשה לצפות באירוע, קשה לנסות לדמיין מה עובר להורים הללו בראש. התחושות קשות מאוד. "העמדה של בר, זה פה?" שואל יוסי, "חרך 9?" שואלת ניצה בבכי.
"בראל – אנחנו אצלך, כפרה עליך. באנו לראות את הכל", אומר יוסי. "בראל נגע פה", אומרת ניצה כשהיא עומדת על יד החרך. "לא היה מי שיפקח ויגיד לו לא להגיע לפה. לא היה מי שיגיד לו 'בראל, לא להתקרב לחומה'. זה מוות סתמי".
צפו בכתבה מתוך המהדורה המרכזית
היום אנו מפרסמים מסמך שנשלח לעורך הדין של המשפחה, בתגובה לבקשה להקים וועדת חקירה לנסיבות מותו של בראל הי"ד. למשפחה ישנן טענות רבות על התנהלות הפיקוד באירוע, ביניהן כאמור מדוע לא הוסג הכוח לאזור מוגן יותר, מדוע לא הופעלו כנגד המתפרעים אמצעים בטוחים יותר ללוחמים, מדוע תחקיר האירוע טען כי הירי היה לא צפוי בעוד שמדובר בכרוניקה חוזרת ונשנית של מתפרעים ועוד.
2+בנוסף, מתברר מהמסמך כי בראל עצמו חיסל מחבלים במהלך מבצע 'שומר החומות'. "בראל השתתף במבצע בחטיבה הדרומית במהלכו ביצע ירי ופגע במפר סדר", נאמר במסמך. "לבראל ז"ל היה ניסיון מבצעי רב במקצועו כצלף ובפרט בירי מתוך חרך. גם באירוע עצמו, לפני שנפגע – ביצע ירי מדויק מהחרך לעבר מפר סדר ופגע בו". באירוע המדובר חוסלו שני מחבלים ונפצעו עוד כ-40.
עוד עולה מהמסמך כי ההחלטה למקם את הכוח על המכשול, למרות הקרבה של הפורעים אליו – היתה שגויה. "ההחלטה התקבלה על בסיס ניסיון העבר ולאור יכולת מבצעית מוכחת עם הפעלת הימ"ס בסיטואציות דומות. באותו היום, נעשה באופן חריג מאוד ובלתי צפוי שימוש בנשק חם מתוך ההמון כחלק מהפרת סדר… כחלק מתהליך הלמידה, התברר בדיעבד שההחלטה להתמקם צמוד למכשול ולהישאר שם הייתה שגויה".
2+שלוש מאות שישים וחמישה ימים חלפו מאז נהרג בראל, והוריו עושים הכל כדי להנציח את בנם ומקווים, כמו משפחות שכולות אחרות, שחוק ההמשכיות, יעבור כדי שיוכלו לזכות בנכד מזרעו של בנם. "אני חושבת שלהביא ילדים מבראל – אותה אמא פשוט תזכה". אומרת ניצה. "איזה ילד, תמיד מחייך, תמיד צנוע, תמיד. זכיתי". "באמת, בוא בינינו נחשוב – במה יש לי להיאחז? אין לי במה", משתף יוסי בכאב. "רק בדבר הקטן הזה. אין לי במה".
שנה אחרי, מבחינתם החזרה למקום הארור שבו איבדו את בנם הייתה קשה – אבל הם לא ויתרו, ולמרות הכל הגיעו כדי לסגור את המעגל.
