ככל שעובר הזמן הקבינט ה"פחות תוקפני" של מדינת ישראל מתגלה – גנץ, איזנקוט וגלנט וגם רה"מ בנימין נתניהו שנגרר אחריהם ב-100%. ישראל הופכת להיות פסיבית, כוח ההרתעה הישראלי מתחיל להישחק.
ישראל תצטרך להגיד את המילה האחרונה – השאלה אם זה השקט שלפני הסערה או השקט שלפני החארטה שתהיה פה. אנחנו באירוע שאנחנו מפסידים גם את היכולות ההרתעתיות שלנו וגם יכולות אחרות.
צר לי, קבינט המלחמה לא מספק את הסחורה הנדרשת. הקבינט הנרחב הוא זה שצריך להתכנס. זה לא בושהר תמורת רפיח וזה לא בושהר תמורת תופינים. הניסיונות לקנות את ישראל בתופינים יעלו לנו במקומות אחרים.
מי שמכיל את הטילים סופו לקבל נפגעים, ההכלה הזו של ממשלת ישראל ושל הקבינט היא הכלה אסורה. השולחן הירוק שבו לכאורה מתקיימים הדיונים הדיפלומטיים הוא תמיד מתכון להפסד לישראל.
סליחה, בנימין נתניהו: האירוע הזה הוא בשליטתך. יכול להיות שהתופנים והאילוצים הקואליציוניים – לא בישראל אלא במרחב – הם בעצם נימוקים להחלשת מדינת ישראל. כל זמן שישראל לא מגיבה, היא חלשה יותר ומורתעת יותר. ואני לא קונה שההגנה היא בעצם היכולת שלנו, שנים הכלנו את האירועים האלה וקיבלנו את ה-7 באוקטובר.
