האסיר, ניצב בדימוס ניסו שחם, מרצה מאסר ראשון למשך 10 חודשים בגין עבירות בשמונה פרשות שונות כלפי שמונה שוטרות בהן הורשע בעבירה של הפרת אמונים, הטרדה מינית ומעשה מגונה. ניסו חויב בקנס בסך 7,500 ש"ח ובפיצוי בסך 2,000 ש"ח. העבירות בוצעו במשך שנים ארוכות בעת שהאסיר שימש בתפקידים בכירים במשטרת ישראל. בעת הגשת כתב האישום שימש כאמור בדרגת ניצב. העבירות בוצעו בעיקר בשנים 2007 ועד 2012.
התיק הפלילי של ניסו שחם עבר מספר גלגולים. ביום 24.4.18 ניתן פסק הדין ובו הנאשם (אז) זוכה מהעבירה של מרמה והפרת אמונים שיוחסה לו בכתב האישום והורשע בעבירה של מעשה מגונה בפרשיה השישית. זוכה מיתר העבירות שיוחסו לו בפרשיות האחרות.
לאחר מספר ערעורים העניין הובא לפתחו של בית המשפט העליון אשר דן בשאלה: "האם ניתן להרשיע נאשם בעבירת מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור בשל דפוס התנהגות חוזר ונשנה שנהג בו, אף אם כל מעשה ומעשה שביצע – כשלעצמו – אינו מגבש עבירה פלילית?"
בדעת רוב נקבע כי התשובה לשאלה זו חיובית, כנגד דעת מיעוט אשר סברה כי התשובה שלילית. כפועל יוצא נדחתה הבקשה שהגיש האסיר לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הרשיע אותו בעבירות בגינו מרצה את מאסרו.
כעת הוחלט כי האסיר ניסו שחם ישוחרר לפני הזמן מתוך קביעות של התנהגות הולמת וכי יציאתו המוקדמת אינה מהווה סכנה לציבור. "שוכנענו שהאסיר מתחרט על מעשיו, לוקח אחריות וגורם ההרתעה הן של ההליך המשפטי הארוך והן של ריצוי מאסר בפועל, יש בהם כדי להפחית במידה מספקת את מסוכנותו של האסיר לציבור, וזאת בנוסף לקביעת מב"ן לפיה מסוכנותו המינית נמוכה". מנגד, הפרקליטות הגישה עיכוב ביצוע על ההחלטה לקצר את מאסרו.
בדברי ההסבר של הוועדה נכתב: "אסיר, למעט אסיר עולם, הנושא עונש מאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, שנשא לפחות שני שלישים מתקופת המאסר שעליו לשאת, רשאית ועדת השחרורים, לבקשתו, לשחררו על תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור."
כמו כן יש לציין כי אסירים אשר בקשתם לקיצור עונשם בשליש מתקבלת על ידי הוועדה משוחררים מן הכלא, אולם הם נותרים אסירים ברישיון במהלך התקופה שנותרה לעונש המאסר שהושת עליהם. ובהתאם להחלטת הוועדה שדנה בעניינם והורתה על קבלת בקשתם לקיצור שליש מעונש המאסר, חלות עליהם סנקציות שונות כפי שקבעה הועדה (מעצר בית מלא או חלקי, השתתפות בתכניות טיפול וכו') בנוסף הם נמצאים בפיקוח של גורמים שונים. זאת מתוך ראיית טובת החברה והחשיבות של שיקומו של האסיר והשתלבותו בה.
