ביום ראשון האחרון עולם הספורט הרכין ראשו על לכתו של אגדת הכדורסל ביל ראסל בגיל 88. מעבר להיותו ספורטאי בקנה מידה היסטורי, היה מאבקו העיקש בגזענות בארצות הברית. גל ההספדים מרחבי העולם לא איחר לבוא יחד עם מאות סופרלטיבים מוצדקים מספורטאי עבר והווה, קבוצות גדולות ועד פוליטיקאים ונשיאים כאבו את לכתו של מי שנחשב לווינר הגדול ביותר בתולדות הספורט האמריקאי.
כמו בחייו האישיים כך גם בקריירה המקצועית – נשאר נאמן לדרכו ולערכים עליהם גדל. את כל 13 עונותיו שיחק במדי הבוסטון סלטיקס איתה זכה ב-11 אליפויות והיה בורג מרכזי בקבוצה המיתולוגית של שנות ה-60 שזכתה ב-8 אליפויות רצופות. כשפרש כאות הוקרה הוחלט בקבוצה להפריש את החולצה מספר 6 ולתלות אותה על גג האולם הביתי. הרקורד הכמעט מגוחך מדבר בעד עצמו זכיה ב-5 תארי mvp הופעה ב-12 משחקי האולסטאר היוקרתי, זכייה במדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארצות הברית והראשון בהיסטוריה ששימש כמאמן שחקן השחור הראשון בתולדות הליגה כל זה בתפקיד הסנטר ובעיקר דרך ההגנה.
ראסל נולד ב-1936 בלואיזיאנה והעיירה בה גדל – ווסט מונרו, הייתה נגועה גזעית. שחורים לא רק נחשבו לאזרחים סוג ב׳ אלא גם לבני אדם נחותים. באותם שנים ספורט היה מוצא הבריחה היחיד מחיים קשים אלו, הכדורסל הוביל את ראסל לאוניברסיטת סן פרנססיקו ומשם לבחירה השנייה בדראפט של 1956. רד אורבך הביא אותו לסלטיקס והוא בתמורה הביא אליפויות ועוד אליפויות. למרות הצלחתו על המגרש העיר בוסטון של שנות ה-60 נחשבה גזענית במיוחד נאסר עליו לקנות בית בשכונות מסוימות וגם כאשר זה כבר קרה ביתו רוסס בגרפיטי עם האות ‘N’.
כל אלה לא הרתיעו את הסנטר המיתולוגי אלא רק חיזקו את רצונו להיאבק בגזענות כבר בעונתו השנייה כשחקן צעיר בשנת 1958 יצא בפומבי נגד מנהלת הליגה בטענה שישנה הגבלה מכוונת על השתתפותם של שחקנים שחורים הוא דאג להחרים אימונים ומשחקים כאות מחאה, בשנת 1968 כאשר נרצח מרטין לותר קינג קברניטי הליגה התחלנו לראסל שלא יפעל להשבתת הליגה והוא בתמורה דרש את השעיית המשחקים בכדי להיות נוכח בהלוויתו של קינג וזו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שה-nba נענה לבקשת שחקן אפרו אמריקאי.
בשנת 1975 סירב להשתתף בטקס הכללתו להיכל התהילה של הליגה בטענה שהוא השחקן השחור הראשון שזוכה לכבוד שלא בצדק ובדיוק 35 שנה אחרי זכה לכבוד הגדול ביותר שאזרח אמריקאי יכול לקבל כשנשיא ארצות הברית השחור הראשון בהיסטוריה ברק אובמה העניק לו את מדליית החירות הנשיאותית על מורשתו מאבקו ופועלו הן כשחקן והן כמאמן.
ביל ראסל ייזכר ללא ספק כאחד הספורטאים הגדולים ביותר אך האדם הגדול שהיה אישיותו הנערצת יחד עם מאבקו הבלתי מתפשר אשר נשא פרי ושינה את פני ליגת הnba לתמיד וסללה את דרכם של ספורטאים אפרו אמריקאים רבים אחריו ייזכרו כלא פחות גדולים.
