בחודש שעבר בית משפט השלום בירושלים הרשיע את שוטרת מג"ב אוריאן בן כליפא בעבירת תקיפה וזיכה אותה מעבירת שיבוש מהלכי משפט והיום (שלישי) ניתן גזר הדין – 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על עבירת אלימות נגד הגוף מסוג פשע; קנס בסך 4,000 שקלים או 40 ימי מאסר תמורתו; ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על עבירת אלימות נגד הגוף מסוג עוון ו-2,000 שקלים פיצוי למתלוננת.
המשפחה, בייצוג של עו"ד בסרגליק, הודיעה כי תערער על גזה"ד. בן כליפא הורשעה בכך שבעת שהוצבה בחסימה בעיר העתיקה של ירושלים, שנועדה למנוע מעבר הולכי רגל מן המקומיים, לרגל "סבב הר המור", דחפה מספר פעמים את המתלוננת שהגיעה למקום וביקשה לעבור, ללא שקמה לה סמכות לשימוש בכח, מעשה שהוביל לתגובה מצד בני משפחתה של המתלוננת ועורר הפרת סדר, שבמהלכה נעצרה המתלוננת והוכנסה לתוך נקודת המשטרה.
עוד הורשעה בכך שגם בהיותן בתוך תחנת המשטרה היא דחפה את המתלוננת בחוזקה, הושיבה אותה על כיסא שהיה במקום, אחזה באזור צווארה במשך מספר שניות וניערה את גופה. לדברי כתב האישום היא שבה ועשתה כן כעבור מספר שניות נוספות, כשהיא צועקת על המתלוננת מספר פעמים "לסתום את הפה", זאת מבלי שהייתה כל הצדקה לשימוש בכוח באותו שלב, ומבלי שהמתלוננת, אשר הייתה מבוהלת ובוכייה, התגרתה בנאשמת.
4+ביחס לבקשה לביטול ההרשעה נקבע כי לא התקיימו התנאים הנדרשים לשם כך; בית המשפט התייחס לערכים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה, ובהם שלמות הגוף, תחושת הביטחון האישי במרחב הציבורי ואמון הציבור במשטרת ישראל ובשוטריה, שהוא בעל חשיבות מהותית להבטחת הציות לחוק והשמירה על הסדר הציבורי.
עוד התייחס בית המשפט לכך שמעשיה של בן כליפא לא תוכננו מראש, והיו תולדה של התרחשות שאירעה תוך כדי ביצוע תפקידה, ואגב הצורך להתמודד עם מציאות לחוצה של פגיעה בחופש התנועה של אזרחים, רק בשל השתייכותם הלאומית, חשש מהפרות סדר שהן שכיחות באזור, והתמודדות עם אזרחית שאזרה אומץ לקרוא תיגר, גם אם באופן מילולי בלבד, על מציאות זו.
לצד זאת נקבע, כי לא ניתן להתעלם מן העובדה שהאלימות נמשכה, ללא צורך או סמכות, גם לאחר שהתנגדותה של נפגעת העבירה נוטרלה ולאחר שהיא הובלה והוכנסה אל תוך נקודת המשטרה, בשעה שלא היא ולא אף אחד אחר, היוו שום סיכון לנאשמת או למי מהשוטרים האחרים שנכחו במקום. נשקלה מידת האלימות שהפעילה הנאשמת, אשר לא הייתה משמעותית בתחילה, אך הסלימה בתוך נקודת המשטרה וכללה אלמנטים של השפלתה של נפגעת העבירה.
4+בית המשפט לא התעלם מכך שהגזרה שבה שירתה בן כליפא הייתה מורכבת ורגישה, וציין כי אף על פי כן, מצופה משוטר האמון על שמירת החוק ואכיפתו, להוות דוגמא ומופת לאזרחים שאותם הוא משרת, ועל כן נדרש ממנה להפגין שליטה עצמית, ריסון ואיפוק, גם בסיטואציה המורכבת שבה הייתה מצויה, בשטח, ולא כל שכן- בתוך נקודת המשטרה.
בית המשפט הוסיף כי לא הוכח שההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומה של בן כליפא. צוין כי תנאי סף מהותי והכרחי לשיח העוסק בשיקום נאשמים בפלילים, הוא קבלת אחריות על מעשי העבירה, מתוך הכרה בפסול שבהם. במקרה דנן הנאשמת אינה מקבלת, באופן מובהק, אחריות על מעשיה. לאורך ההליך כולו היא זעקה את חפותה, ולא הסתירה, גם לאחר הכרעת הדין, את תחושתה כי הרשעתה היא בבחינת עוול שנגרם לה על ידי מערכת אכיפת החוק.
4+לצד זאת, נקבע שגם אם בן כליפא הייתה מקבלת אחריות על מעשיה, לא ניתן להצביע על נזק מוחשי וקונקרטי שעלול להיגרם לשיקומה, שהרי מיד לאחר הרשעתה, היא הוחזרה לשירות במשמר הגבול, וזאת לאחר תקופת השעיה ארוכה שנמשכה מאז ביצוע העבירה. בכך יש משום הצהרה פומבית של משטרת ישראל, כי היא אינה רואה את מעשיה של הנאשמת ככאלה המצדיקים את פיטוריה.
בית המשפט הוסיף עוד, כי לא הוכח שההרשעה תמנע ממנה להגשים את שאיפתה ללמוד משפטים ולעסוק בעריכת דין, כי חוק לשכת עורכי הדין אינו פוסל באופן אוטומטי מועמד לחברות בלשכה רק בשל קיומה של הרשעה פלילית וכי בלשכת עורכי הדין חברים גם עורכי דין שהורשעו בפלילים, מועמדותם לא נדחתה וחברותם לא הופסקה רק בשל ההרשעה.
בית המשפט שקל את העובדה כי בן כליפא עומדת בתוקף על טענתה כי השימוש בכוח מצדה נעשה בסמכות, וכי נראה שלא הייתה נוהגת אחרת, לו הייתה נקלעת שוב לאירוע דומה. נקבע כי משעה שהיא הוחזרה לשירות, ולא מן הנמנע כי אף תוחזר לשרת בתפקידה הקודם, קיימת אפשרות שהיא תיקלע לחיכוך דומה בעתיד ותנהג באותה הדרך, ועל כן יש ליתן בעניינה משקל מסוים לשיקולי הרתעה אישית.
4+לזכות בן כליפא נשקלו גילה הצעיר, העובדה שאין לה הרשעות קודמות ושאיפותיה לקיים אורח חיים נורמטיבי. עוד נשקלה העובדה כי הנאשמת הקדישה את רוב חייה הבוגרים בתרומה לשירות המדינה ואזרחיה, ועשתה זאת, כפי שעלה מתוך ראיות ההגנה לעונש, במסירות רבה.
בית המשפט שקל את העובדה כי השעייתה הארוכה של בן כליפא משירות, למשך פרק זמן של כשנה וחצי, כמו גם עצם הרשעתה בפלילים, במנותק משאלת העונש, הן בעלות היבטים עונשיים מובהקים, לא רק בהיבט הכלכלי אלא גם בהיבט של פגיעה בתדמיתה העצמית של הנאשמת, אשר תפסה את עצמה כשוטרת מצטיינת.
לבסוף התייחס בית המשפט לפיצוי שנגזר, וקבע כי הוא לא נועד לאמוד באופן מדויק את הנזקים שנגרמו לנפגעת העבירה כתוצאה מהאירוע, אלא נועד לבטא, באופן סמלי, את ההכרה בפגיעה בה.
4+מעו"ד אייל בסרגליק ודניאל הרמן המייצגים את אוריאן נמסר: "בית משפט דחה את דרישת מח"ש למאסר על דרך עבודות שירות וקבע מאסר מותנה בלבד בתיק זה. בכוונתנו לערער הן על ההרשעה והן על העונש ובכלל זה אי ביטול ההרשעה. כשקיבלנו תיק זה בתחילת פרשת הגנה דרישת מח"ש הייתה למאסר בפועל, היום אנו לאחר שאוריאן זוכתה מכל העבירות המופיעות בכתב האישום ואנו נמשיך להילחם להוכיח את חפותה של מרשתנו".
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיב לאחר גזר הדין: "ההחלטה של השופטת שפירא לגזור על לוחמת שהגנה על כולנו מול פורעים עונש מאסר על תנאי היא מקוממת. לצערי האג'נדה של השופטת גברה על המקצועיות ועל ההלכה המשפטית שלא מרשיעים במקרה כזה. ההחלטה הזו מוכיחה שוב: יש צורך ברפורמה אמיתית במערכת המשפט ולא ברפורמה קוסמטית. רפורמה אמיתית עכשיו!".
