"לא בא לי להיות ה'פוסטר בוי' של שמנופוביה" | ריאיון מיוחד עם לוקץ'

בלי עין הרע: למי מכם שלא חי על הפלנטה הזו בעשרים השנים האחרונות, הכירו את איתי לוקץ' – ראפר, קומיקאי מבקר מזון ויוצר תוכן. הסרטונים שלו בטיקטוק גרפו עשרות מיליוני צפיות וביקורות האוכל שלו פופולריות ביותר, בדיוק כמו שיריו שלרוב מלווים בפן קומי כי לוקץ' הוא איש שקודם כל נמשך אל הצחוק. עם זאת הוא משאיר את כל הצחוקים בצד כאשר זה נוגע למשקל ושמנופוביה, עד כדי כך שכל אחד שיגיב תגובה לא במקום – ייחסם. שלא תבינו לא נכון, ללוקץ' אין שום בעיה עם ביקורת והוא מוכן לקבל אותה באהבה – עד שזה נוגע לגוף שלו.

הוא גדל בשכונת צהלה בתל אביב במשפחה אוהבת ותומכת, אך עם זאת – נעשו כמה טעויות בילדות. "שלחו אותי לדיאטנים בגיל צעיר אבל בסך הכל – לא פגעו בערך העצמי שלי, לא נאמרו לי משפטים שנאמרים להרבה אנשים בעודף משקל. כל הורה ישרוט את הילדים שלו, זה עובדתי. אבל אני יצאתי בזול". לוקץ' גדל על ראפ אולד סקול של הניינטיז והוא מרגיש שהמקצוע הזה בחר בו. כבר בגיל 14 החל לעבוד עם המפיק אורי שוחט, בגיל 19 הוא הוציא אלבום ולבסוף פרץ עם שיר הבר מצווה, "מאז כולם ידעו מי אני", הוא אומר.

מאיפה יכולות האלתור האלה? זה פשוט מטורף.

"אני אוהב לדבר על זה", הוא מתרגש ומיד קובע "כל אחד יכול לעשות את זה, וגם את. צריך לא לפחד להיות גרוע ולהתאמן כל הזמן. כשהייתי בן 19, כבר הופעתי במשך חמש שנים אבל הייתי ממש גרוע בפריסטייל אז התאמנתי שעות בכל יום". לוקץ' נותן כדוגמא את הראפרים טונה, פלד ורביד פלוטניק ושואל: "הם לא התחילו גרוע? ככה מתחילים. צריך לחבק את זה ולעבור את המכשול. הסוד בפריסטייל הוא לחבק את ה'להיות גרוע' ולהתאמן שעות ארוכות".

"באלבום הבא אני שם את הלב על השולחן בשביל הקהל שלי, רביד פלוטניק ינהל אותי אומנותית"

האלבום הבא של לוקץ' ממש לא הולך להיות מה ששמעתם עד היום. השירים הקומיים יקבלו הרבה פחות מקום, אולי 30%-20% מתוך האלבום, ושאר השירים יתעסקו בחרדות, בדיכאון, בסוגיית עודף המשקל ובדרך של לוקץ' שהיה גם "הראשון שגילה את רביד פלוטניק". לוקץ' הולך להשקיע בטירוף "יותר מכל דבר – כי אני שם את הלב שלי על השולחן. לאלבום קוראים 'מתמודד' כי אני מתמודד עם בעיות נפשיות כמו חרדה מאוד קשה מגיל צעיר ודיכאון. את תתפסי אותי אומר הרבה 'בלי עין הרע'", הוא מתוודה. עד היום נמנע לוקץ' לשים את הלב על השולחן כי "זה מאוד הביך אותו והדגש שלו זה קומדיה". האלבום הבא נמצא עדיין בשלבי גיבוש, אך מי שעתיד לנהל אותו אומנותית יהיה לא אחר מאשר הראפר רביד פלוטניק.

5+

"אני לא רוצה לחשוף הכל כרגע אבל זה יהיה אלבום רציני וחד פעמי. הבחירה האוטומטית שלי היא צחוקים, ואני חושב שראוי שפעם אחת אתגבר על עצמי ואתן לקהל להכיר אותי, למרות שזה כרוך בהרבה מאוד עבודה קשה". לוקץ' מזכיר את השיר "יום קיץ", בו הוא התארח באלבום של הזמר טונה ומסביר שנושא המשקל מגיע רק בהבלחות קטנות במוזיקה שלו. כאמור, בחלק ממילותיו החזקות של לוקץ' ב"יום קיץ" הוא שר: "כל אידיוט בלי מוח פתאום בא בטענה, ואומר: ״סליחה חביבי יש לי שאלה קטנה: 'כפרה כמה אתה אוכל? וכמה אתה שוקל? 200?'".

"זה כמו לתת לנרקומן להתפרנס מהרואין"

"יש לי התמכרות מאוד קשה לאוכל, אני לא יודע אם זה נחשב להפרעת אכילה. אני מתמודד עם זה ומאוד קשה לי", הוא מודה. מי שגולל אפילו קצת בטיקטוק, לא יכול לפספס את סרטוני "לוקץ' הולך לאכול", שבהם הוא מבקר מסעדות שוות, נותן ביקורת וגורם לכל מי שצופה להיות רעב, גם אם אכל מנת שווארמה דקה לפני צפיית הסרטון. עם זאת, הסרטונים האלה לא התרופה הכי טובה עבור לוקץ'. "'לוקץ' הולך לאכול' זה כמו לתת לנרקומן להתפרנס מהרואין. זה לא בריא לי".

לוקץ' משתף כי הסיבה שהוא עושה את "לוקץ' הולך לאכול", זו הפרנסה: "אם הייתי מתפרנס רק ממוזיקה – לא הייתי מתפרנס טוב. ניסיתי את זה בחודש מרץ, הפסקתי עם הסרטונים וראיתי איך ההכנסה שלי יורדת ב- 70%". ללוקץ' חשוב להישאר עם ההכנסה שהוא התרגל אליה ולחיות באורח חיים גבוה, לטייל ולנסוע – ובשביל זה צריך כסף. "יש לי חלומות ואני גם תורם הרבה למקומות של כלבים נטושים, אני מאוד אוהב בעלי חיים וזה נושא שחשוב לי לקדם", הוא מספר.

5+

"יש לי בעיה בוויסות הרגשי, אני לא בהגדרה הקלאסית של מתמודד נפש"

הרבה פעמים אנשים יכולים לתהות, כיצד החרדות שלוקץ' מתאר מסתדרות עם הביטחון הגבוה שיש לו על במה, שכן איך שהוא עולה עליה הוא מיד כובש את הקהל, אך רק האנשים הקרובים אליו באמת רואים את התקפי החרדה והבכי. "אנשים מתפלאים שיש לי חרדות כי אין לי חרדה חברתית, אני עולה על הבמה וכובש אותה, אני לא יודע איך הייתי מתמודד עם חרדה חברתית, למזלי אני מסמר הערב ואני אוהב במה אבל אני מתמודד נפש", הוא משתף בכנות ואומר שיש לו בעיה בוויסות הרגשי. "אני לא הגדרה קלאסית של מתמודד נפש, בדרך כלל אנשים שמקבלים את ה'טייטל' הזה, מתמודדים עם דברים יותר קשים ממני".

"מקבל ביקורת כל עוד היא לא לגופו של גופי"

"בהמת מסע", "חזיר יבלות", "שמן מסריח", אלו רק חלק מהמילים הפוגעניות שקיבל לוקץ' ברשת חברתית מאנשים שמרשים לעצמם קצת יותר מדי. "אני לא מפחד מביקורת ומקבל אותה באהבה כל עוד היא לא לגופו של גופי" הוא אומר בגיחוך. באחת הפעמים קיבל לוקץ' הודעה ממאמן כושר שכתב לו: "אתה שמן שהולך למות, אני אציל אותך עם הכושר". לוקץ' מודה כי יחסום כל אדם שידבר בצורה לא מכבדת – חד וחלק, ויותר מזה, במידה ויפגוש מישהו שחסום אצלו, הוא ממש לא ישאר איתו באותו החדר.

5+

"אנשים אומרים לי שאני קיצוני. אני אמור לשבת בשקט ולהבין שבן אדם קורא לי 'שמן' ושזה היה בצחוק, אבל אף אחד לא יצפה מבחור גיי שיגידו לו 'הומו מסריח' לשבת במקום", הוא אומר. לוקץ' מספר כי הוא כבר התעייף להתמודד עם זה, ויש לו אפס סבלנות ואפס סובלנות. אי אפשר לשכוח, את החוויה המזעזעת שעבר לוקץ' לפני ראיון בכאן 11 בתקופת הקורונה, בעודו יושב וממתין לעלות לשידור מביתו, הוא שומע את אחד מאנשי הקונטרול אומר עליו שהוא "שמן כמו פיל ונראה שאכל את אילן לוקץ'", "כעסתי מאוד. מאוד. מאוד. היו צריכים לפטר אותו, זה בדיוק המקומות ששמנופוביה צריכה להילחם בהם", הוא אומר.

2023 – והעולם עדיין שמנופובי?

"העולם מאוד שמנופובי זה מאבק שהוא בחיתולים עכשיו", אומר לוקץ' ומשווה את מאבק השמנופוביה למאבק קהילת הלהט"ב בשנות ה-80: "היום כשאני מדבר על שמנופוביה אנשים מסתכלים ואומרים לי 'אין כזה דבר, אני לא מפחד מאנשים שמנים', המודעות עולה אבל זה לא מספיק". קצת לפני הראיון קיבל לוקץ' הודעה באינסטגרם שגרמה לו לבכות ולצאת מהכלים.

5+

"קיבלתי הודעה מבחורה מקסימה שאמרה לי שהיא חזרה הביתה בוכה כי נהג מונית התחיל לקרות לה 'דביבונה'. מה? מה נשמה?!", הוא שואל בכעס ומיד ממשיך "אני לא מבין, אני אראה מישהו נמוך, אני אגיד לו 'גמד'? אני אראה מישהי לא יפה ואגיד לה 'מכוערת'? זה מטורף בעיני! בלתי נתפס!". אני שואלת אותו עד כמה קשה להילחם היום בשמנופוביה והוא עונה מיד ובצורה חד משמעית: "בלתי אפשרי, תחנות רוח. זרעים של מאבק, אולי עוד עשרים שנה יהיה שינוי".

"לא בא לי להיות ה'פוסטר בוי' של שמנופוביה, אבל אני לא יכול לשתוק"

לוקץ' מודה כי הוא ממש לא מעוניין לצאת למלחמה בשמנופוביה, אך הוא לא יכול לעמוד מנגד כשהדברים מגיעים עד דלת ביתו. "אני לא רוצה שיתעסקו במשקל שלי, ואם מישהו כבר עושה את זה, אז אני אשלוט בנרטיב, אני אסתום להם את הפה", הוא אומר בנחרצות. "לא בא לי להיות ה'פוסטר בוי' של שמנופוביה אבל אין לי ברירה", הוא מסביר. "החלום שלי שישחררו אותי מהמאבק הזה, אני לא רוצה להיות הלוחם הזה, אני לא יכול לשתוק. נראה לך שזה מה שטוב לי? אני רוצה שיראיינו אותי על המוזיקה שלי ולא על הנושאים שמעצבנים אותי", הוא אומר.

5+

לצד ההודעות המכעיסות שלוקץ היה מעדיף לא לקבל, הוא מקבל גם הודעות מרגשות ביותר ומבין שהוא לא פועל לחינם. כך לדוגמא, הוא קיבל הודעה מאב שסיפר לו שבזכות כך שראה את תמונתו בלי חולצה, החליט גם הוא להוריד את החולצה בפעם הראשונה כשהיה במעיין עם ילדיו: "הוא כתב לי 'אני והילדים שלי מודים לך', התחלתי לבכות כי אני מבין שאני משנה". הוא מאמין ויודע – "אנשים שמרגישים ככה, רואים מישהו מדבר את המלחמה הזאת אז הם מרשים לעצמם גם להילחם אותה". לוקץ' אומר כי הוא עושה את זה כדי לתת כוח לאנשים, למרות שהוא עצמו בלי כוחות בכלל בשביל המלחמה הזו, אך הוא ימשיך לעשות את זה.

5+

יש לך איזו עצה לראפר מתחיל?

"כן, תרשמי", הוא מצווה. "לעבוד הרבה, לחפש ביקורת, ולהבין שאף אחד לא חייב לך כלום. אנשים היום חושבים שאנשים חייבים להם וזה מה שהורס, תבין שאף אחד לא חייב לך כלום. אם מישהו נותן לך תגיד תודה ואם הוא לא נותן לך – תבין. הדור הזה מרשה לעצמו הכל כאילו האדם מולך זה אח שלך. זה לא אח שלך. זה אדם שעבד מאוד קשה והגיע רחוק לנקודה שאתה חולם להגיע אליה".

מה היית אומר לילד שיקרא את הכתבה ויזדהה איתך?

"להילחם, להילחם, להילחם", הוא אומר. "לא לקבל סטירה ובטח שלא להפנות את הלחי השנייה. הילדים שהכי עברו מרורים זה אלו שהפנו את הלחי השנייה. צריך להילחם, אם מישהו מתעלל בך. אל תיתן לאף אחד לדרוך עליך לא משנה מה המחיר. אם אתה ילד ששומע את זה – תילחם. אי אפשר לסמוך על מערכת החינוך, רק על עצמך".

לוקץ' יופיע ב"גגרין" ב-25 בפבואר, ואין ספק שזו הולכת להיות הופעה מטורפת בה הוא יארח כמה אמנים: "יהיה ממש מגניב". בחשבון האינסטגרם שלו כתב לוקץ' לגבי ההופעה: "הלהיטים שהכי אהבתם לאורך השנים, חומרים מהאלבום האחרון, אורחים מפתיעים, הרבה פירסטייל והרבה והרבה צחוקים", כי כידוע, המשפט של לוקץ' הוא "תבואו, יהיה צחוקים".