כולנו מכירים את סמלי היחידות השונים, את צבע הכומתות שיש לכל חיל וגם את הסיכות המיוחדות של יחידות צה"ל. לכל יחידה יש דגלים, תגים ואפילו המנון משלה. ובכן, מתברר שבצה"ל ישנם גם קמיעות. לא מדובר על קמיעות במובן הרגיל שאנחנו מכירים אלא על כל מיני צורות מיוחדות ומוזרות שמלוות את הווי היחידה. לכל יחידה יש סמל אחר עליו לא יהיו מוכנים לוותר. הרשימה הזאת כוללת דרקון, חמור, תנינים, ראשי סוסים ובנוסף צביעה והטבעה של לוחמי קומנדו.
הצנחנים – הפצ'ולי
לפני שנים לא מעטות עלתה מחאת הפצ'ולי של צנחני מסייעת 202 לכותרות. מדובר היה על מחאה נרחבת: איומים במרד ונפקדות, תמונות ברשתות של לוחמים בהווה ובעבר וכתבות בתקשורת. אפילו נשלח מכתב מיוחד למג"ד דאז באותה תקופה תא"ל אהרון חליווה תחת הכותרת "ההחלטה לפסול את סמל ה"פאצ'ולי" של פלוגת המסייעת בגדוד 202". החיילים איימו שאם ההחלטה לפסול את הסמל לא תבוטל, הם ישבתו מכל פעילות במוצב זרעית שבו הם משרתים בגבול לבנון.
מדובר על סמל שמלווה את היחידה כבר יותר מ-30 שנה. זה בקבוקון בושם שכל לוחם וגם חלק מהסגל נושא על החזה עם סמל הלוחמים וגם נמצא במרכז הפלוגתי. חלק מהלוחמים נוהגים לשים בתוכו בושם של בת זוגם או של עצמם. לפי המיתוס, הפצ'ולי מכיל נוזל מסוים מגוף האישה.
בחטיבת הצנחנים ניסו ב-20 השנים האחרונות לבטל את הקמע הזה כמה פעמים ללא הצלחה. בפעם האחרונה שהם ניסו לפני כמה שנים החיילים מרדו והפצ'ולי חזר.
2+שייטת 13 – צבע על הגוף וטבילה במים עם מנוף
היחידה נחשבת לאחת היחידות אליהן הכי קשה להתקבל, וכן לאחת היחדיות עם המסלול הקשה ביותר אותו עוברים הלוחמים. מה שהחזיק בעבר את הלוחמים מבחינת המוטיבציה, הוא בין השאר טקס מעניין שמתרחש בזמן ההכשרה המאסיבית.
מייק אלדר כותב בספר "שייטת 13" על טקס סיום של קורס מפעילי "חזיר" – כלומר כלי תובלה תת ימי שמוביל את לוחמי השייטת אל היעד. מדובר על קורס להכשרת אותו נהג שהוא בעצם לוחם שייטת שעבר הכשרה ייעודית. על פי המסורת שהייתה נהוגה ביחידה הוא נקשר לעמוד בעירום כאשר איברי גופו נצבעים בצבעים מוגדרים. לאחר מעמד הצביעה הלוחם נזרק לים. לפי הספר המסורת נעלמה בגלל ש'החזיר' הוצא מהשירות, אך כנראה שגם ללא הוצאת כלי זה מסורת זו הייתה צריכה להיעלם מהעולם מה שיותר מוקדם.
לפי הספר, מסורת נוספת מהעבר שהייתה נהוגה בשייטת היא שכל מחזור שמסיים את הקורס נקשר למנוף ומוטבל בים. איך זה התחיל? ובכן, מדובר בכלל במעשה קונדס בתחילת שנות ה-50. בתקופה ההיא סיימו 30 חניכים את ההכשרה של השייטת. במהלך המסיבה לוחמי הקומנדו החדשים החליטו ללמד את אחד האפסנאים של הבסיס לקח בגלל שהם טענו שהוא לא טיפל בהם יפה. לכן הם עטפו אותו בשמיכה וזרקו אותו לים. ככה נוצרה מסורת ההטבלה של הלוחמים. במקום אפסנאי יש מחזור שלם ובמקום השמיכה יש מנוף. גם מסורת מסוג זה טוב שנשארה מאחורינו.
2+חיל האוויר – חמורים
בחיל האוויר היוקרתי יש כמה תפקידים חוץ מתפקיד הטייס. למשל קצין ניווט וקצין מערכות. אבל בטייסת "אבירי הצפון" יש עוד תפקיד מיוחד – קצין אתונות. הטייס הסדיר הבכיר ביותר היה ממונה גם כקצין האתונות של הטייסת. מדובר על קמיע שהתקיים עשרות שנים בחיל. וככה, לא רק המטוסים טופלו 24/7 אלא גם החמורים.
המסורת היא שהכל התחיל מהטייס יעקב טרנר (לימים ראש עיריית באר שבע) שבשנת 1,968 פיקד על הטייסת. הוא אירגן עגלה שתיקח שוקו ולחמניות ואחרי זה הוא הלך לשבטים של הבדואים וקנה חמור שיסחוב את העגלה. החיילים קראו לחמור בוטרוס והוא הפך לקמע של הטייסת. החמור הביא איתו בעיה קשה כשהיה בורח למסלולי ההמראה והיה מסכן את הטייסים. לכן מפקד הכנף החליט להעיף אותו. הוא נמכר ב25 לירות לבדואי מקומי.
בשנת 1987 הגיע לטייסת מפקד חדש- סא"ל שלמה שש והוא הביא איתו חמור אחר כקמיע. והיום? יש מי שאומר שהטייסת מחזיקה לא חמור אחד אלא 3. הם חיים להם בנחת בדיר שנמצא סמוך למבנים המוגנים של מטוסי הקרב.
2+